החלטה בתיק ע"ע 17723-11-11

בפני בקשות המשיב 1 והמשיבה 2 לחיוב המערערת בתיק זה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם בערעור.

רקע ככלי וטענות הצדדים

1.         המשיבה 2 היא מכללה הפועלת באלקנה (להלן - המכללה).

המערערת, היא חברה העוסקת במתן שירותי שמירה באותו אזור (להלן - החברה), אשר העניקה בין היתר שירותי שמירה למכללה.

המשיב 1 (להלן - העובד) עבד כשומר לילה במכללה במשך 5 שנים ושמונה חודשים, והגיש את תביעתו כנגד החברה ובעל השליטה בה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב (תיק תע"א 9304-08), לחיובם של השניים (בבחינת מעסיקים במשותף) בתשלום פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות וזכויות סוציאליות נוספות.

כמו כן במסגרת אותו הליך הגישה החברה תביעה כנגד המכללה בה טענה, בין היתר, כי המכללה בלבד היתה מעסיקתו של התובע.

2.         לאחר ששמע את עדי הצדדים וסיכומיהם דחה בית הדין קמא (השופט דורי ספיבק ונציגי הציבור מר מוחמד מנסור וגב' שחר ענת) את תביעת העובד כנגד מנהל החברה בקובעו כי החברה, והחברה בלבד, הייתה מעסיקתו של העובד.

כמו כן דחה בית הדין את התביעה שכנגד שהגישה החברה כנגד העובד והמכללה בקובעו כי לא ברור מכתב התביעה שהגישה החברה מהן העובדות הנטענות, ואילו עילות תביעה הן מקימות, אם בכלל, נגד הנתבעים שכנגד.

עם זאת, קיבל בית הדין קמא את התביעה כנגד החברה וחייב אותה לשלם לעובד את הסכומים הבאים: פיצויי פיטורים בסך 28,719 ש"ח; דמי הודעה מוקדמת בסך 5,068 ש"ח; הפרשי שכר בסך 12,294 ש"ח; פיצויי הלנת שכר בסך 6,147 ש"ח; דמי נסיעות בסך 14.280 ש"ח; פיצוי בגין אי ביצוע הפרשות לגמל בסך 14,326 ש"ח, והכל בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 5.6.08 ועד ליום התשלום בפועל.

באשר להוצאות ההליך, חייב בית הדין את החברה לשאת בהוצאות העובד בסך 7,500 ש"ח ובהוצאות המכללה בסך 5,000 ש"ח.

בית הדין הבהיר עוד, כי על אף דחיית התביעה האישית שהוגשה נגד מנהל החברה, לא נעשה צו להוצאות לטובתו, בין היתר מכיוון שבא כוחו משמש כיועץ המשפטי של החברה לעתים מזומנות, ואף מהתנהלות הדיונים נוכח בית הדין לדעת שבפועל היה הייצוג של החברה ושל מנהלה במידה רבה משותף.

3.         על קביעות פסק דין זה הגישה החברה את ערעורה שבנדון באמצעות מנהלה וללא ייצוג של עורך דין, במסגרתו העלתה טענות לרוב כנגד נכונות פסק הדין.

4.         בהמשך לכך הגישו שני המשיבים (העובד והמכללה) כל אחד בתורו את בקשתו לחיוב החברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות כל אחד מהם.

5.         וכך, לטענת העובד בבקשתו להפקדת ערובה, החברה לא שילמה לו את זכויותיו הסוציאליות כדין בתקפת עבודתו אצלה והוא נדרש להוציא הוצאות נכבדות כדי לזכות בזכויותיו במסגרת ההליך בפני בית הדין קמא. כעת נדרש הוא להוצאות נוספות על מנת להתגונן בפני ערעור סרק זה שהיגשה החברה, והדבר חמור עוד יותר משעסקינן בעובד שהינו אדם מבוגר, קשה יום, שעלה לארץ בגיל מבוגר ואינו שולט היטב בשפה העברית; החברה מתעלמת מחיובה לשלם למשיב את הסכומים שנפסקו לזכותו בפסק הדין, ואף לא את ההוצאות שנפסקו לזכותו באותו הליך; לא רק שהחברה לא שילמה את זכויותיו של העובד בזמן אמת, אלא אף גררה אותו בעל כורחו במשך חודשים רבים בהליך בבית הדין קמא במסגרתו הגישה בקשות סרק לרוב; כנגד החברה מתנהלים תיקים נוספים במשרד ב"כ העובד אשר גם בהם החברה אינה משלמת את ההוצאות שנפסקו לחובתה; הערעור שהגישה החברה נסוב על טענות עובדתיות ואין הוא מצביע על כל טעות משפטית בפסק הדין ועל כן סיכויי הערעור קלושים, והעובד ימצא עצמו מול שוקת שבורה עת יבקש להיפדות הוצאותיו.

בנסיבות כמתואר על ידי העובד, קיים חשש סביר כי ככל שיידחה ערעורה של החברה לא יעלה בידי העובד לגבות ממנה את הוצאות המשפט ועל כן מן הראוי להיענות למבוקש על ידו.

6.         לטענת המכללה בבקשתה להפקדת ערובה, החברה לא טרחה עד היום לשלם לה את ההוצאות שנפסקו לחובתה במסגרת פסק הדין; לא זו אף זו, בינתיים ניתן פסק דינו של בית דין זה בערעור דומה שהגישה החברה כנגד המכללה בעניינו של עובד אחר, בו דחה בית דין זה את ערעור החברה כנגדה וקבע כי לא התקיימו יחסי עובד - מעביד בין העובד באותו מקרה לבין המכללה, כי מדובר במקרה קלאסי של מיקור חוץ של שירותי שמירה, וכי קביעת בית הדין קמא באותו מקרה, מעוגנת היטב במסכת העובדתית שהייתה לפניו ובמבחני קביעת זהות המעביד (ראה: ע"ע 40278-10-10 בטחון גינות -   שמריהו אהרון ומכללת אורות; ע"ע 4386-10-10 שמריהו אהרון -   ביטחון גינות ומכללת אורות (פסה"ד מיום 23/1/12) [להלן - פרשת שמריהו אהרון];     בית דין זה חייב את החברה לשלם למכללה הוצאות הערעור בסך של 3,000 ש"ח ואף אלו לא שולמו עד הלום; סיכויי הערעור במקרה זה קלושים ביותר שכן רובו של הערעור מתייחס לקביעות עובדתיות של בית הדין קמא על סמך התרשמותו ממהימנות העדים שהופיעו בפניו ובקביעות מסוג זה לא תמהר ערכאת ערעור להתערב, ואם בכך לא סגי הרי שלאור פסק הדין בעניין שמריהו אהרון, אף מן ההיבט המשפטי אין כל יסוד לערעור; על פי הפסיקה בנסיבות דוגמת אלו שבנדון, בהן למערער "היסטוריה" של אי עמידה בחיובים קודמים וכאשר סיכויי הערעור קלושים, יש מקום לחייבו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המכללה בערעור.

7.         הבקשות הועברו לתגובת החברה, אשר לאחר מאמצים להמציא לה את הבקשות וההחלטה הגישה את תגובתה בה התנגדה לבקשות.

וכך לטענת החברה באמצעות מנהלה, למרות אישורי המסירה שבתיק בית הדין, הבקשות עצמן לא הומצאו לידיה; המבקשים באמצעות באי כוחם נוקטים בכל הליך כדי לסרבל את הדיון ולמנוע דיון לגופו של עניין בטענותיה המוצדקות של החברה; יש לחברה סיכויים טובים מאוד לזכות בערעור; גם לאדם או חברה לא מיוצגים יש זכות ליומם בבית הדין ואין לאפשר למבקשים למנוע זאת מהחברה תוך סגירת דלתות בית הדין בפניה; לא היה מקום לקבוע כי החברה היתה מעסיקתו של העובד; המכללה נהנתה מעבודתו של העובד והתעשרה מדמי השמירה שגבתה מההורים ועד היום לא שילמה לחברה את המגיע לה; שני המבקשים רימו את החברה ואין לאפשר להם להתעשר על גבה של החברה.

אי לכך, לטענת החברה, יש לדחות את בקשות הסרק של המבקשים תוך חיובם בהוצאות לדוגמא.